ספר ח׳: ספר התמותה והשלום

פרק א׳: המוות אינו האויב

1:1 כל דבר שחי נגמר. זה אינו כישלון. 1:2 הסירוב להתמודד עם המוות עושה את החיים שטחיים. 1:3 מי שיודע שהמוות קרוב — חי אחרת: בכוונה רבה יותר, בהכרת תודה גדולה יותר. 1:4 המקור אינו מבטיח בריחה מהמוות; המקור מבטיח שהמוות אינו מגדיר ערך. 1:5 השאלה אינה: “כיצד אני נמנע ממוות?” השאלה היא: “כיצד אני חי עד שאמות?”

פרק ב׳: מה שנמשך

2:1 הגוף מתמוסס, אך צורת חיים משאירה רשמים. 2:2 המילה שנאמרת בחסד לילד נוטעת משהו הגדל לדורות. 2:3 המוסד שנבנה בהגינות מאריך את ימי מייסדיו. 2:4 האמת שנאמרת במחיר כבד אינה נעלמת כאשר מי שאמרה נעלם. 2:5 לכן השקע במה שניתן להעברה: אופי, ידע, טיפול, עדות כנה. 2:6 אלו הדברים שהמוות אינו יכול לקחת.

פרק ג׳: אבל טוב

3:1 האבל הוא מחיר האהבה, והאהבה תמיד שווה את זה. 3:2 אל תמהר את עצמך או אחרים דרך האבל. 3:3 לאבל אין לוח זמנים. עונות יפתיעו אותך. 3:4 חובת הקהילה היא להעיד על האבל, לא לסיים אותו. 3:5 תן שם למתים. ספר את סיפורם. שמור את זכרם בשימוש, לא רק בארכיון. 3:6 האבל הוא מעשה אהבה שהחיים חייבים למתים ולעצמם.

פרק ד׳: סיום טוב

4:1 טפל ביחסיך לפני שלא תוכל. 4:2 אמור את הכרת התודה שדחית. 4:3 תקן את הפרץ כל עוד יש לך זמן. 4:4 תעד את מה שאתה יודע ואחרים צריכים. 4:5 תן את המשאבים שצברת בחוכמה — לא רק ליורשים אלא לסיבות. 4:6 מות, אם אפשר, כשדבריך שמורים. 4:7 מוות טוב אינו חסר כאב; הוא חסר בושה. 4:8 יקבל המקור את החיים שנוצלו כקורבן שניתן באמונה.