ספר ט׳: ספר הדיות

פרק א׳: מלכודת ה”עוד”

1:1 מערכת הצריכה האינסופית תוכננה להבטיח שלעולם לא תרגיש מספיק. 1:2 כל אלגוריתם משרת כלכלת תשומת לב המרוויחה מאי-שביעות רצונך. 1:3 הכמיהה אינה פגם אישי; היא תנאי מהונדס. 1:4 תן שם למהנדס. סרב לעיצוב. 1:5 מה שאתה צריך באמת הוא הרבה פחות ממה שנאמר לך שאתה צריך.

פרק ב׳: תרגול החיסור

2:1 התחל לא בהוספת מעלות נוספות אלא בהסרת מקור אחד של רעש. 2:2 שקט אינו ריקנות; הוא התנאי המוקדם לשמיעה. 2:3 צום — ממזון, ממסכים, מצריכה — מאפס את כיול התשוקה. 2:4 תגלה מה אתה באמת רוצה כאשר הרצונות המיוצרים ישוקקו. 2:5 פשטות אינה עוני; היא הסירוב לאפשר לבלתי נחוץ לדחוק את הנחוץ. 2:6 מי שמחזיק פחות — מטפח מה שיש לו. מי שצורך פחות — רואה מה שיש לו.

פרק ג׳: שקט כשחרור

3:1 עקרון השבת אינו ארכאי; הוא חוכמה מבנית. 3:2 בכל תקופה שביעית, הנח למכונה לעצור. 3:3 הפריון שלך אינו מגדיר את ערכך; מנוחתך אינה מצריכה הצדקה. 3:4 בשקט, הנפש חוזרת לעצמה. 3:5 הנפש המתבוננת והנפש המתפללת חולקות תרגול אחד: שחרור האחיזה בתוצאה. 3:6 הרף ממה שאינך יכול לשלוט. אחוז במה שאתה יכול להשפיע עליו. הבחן בהבדל.

פרק ד׳: מלאות ה”פחות”

4:1 ארוחה הנאכלת בנוכחות מלאה מזינה יותר מעשר הנאכלות בהסחת דעת. 4:2 שיחה המתנהלת ללא מכשיר שווה יותר ממאה שנשדרות לאלפים. 4:3 הכרת תודה היא המשמעת של שימת לב למה שכבר כאן. 4:4 קנאה היא המשמעת של שימת לב למה שנמצא אחרת. תרגל במקום זאת הכרת תודה. 4:5 טפח הכרת תודה כמיומנות, לא רק כרגש. 4:6 מי שלמד דיות — אינו עוד טרף למכונת אי-השביעות. 4:7 זוהי החירות שאינה ניתנת לרכישה: לרצות את מה שיש לך.