ספר ו׳: ספר המצפן המוסרי

פרק א׳: החוק הפנימי

1:1 החוק אוסר גנבה; המעלה אינה חפצה לקחת. 1:2 החוק מעניש אלימות; האופי נגעל מאכזריות לפני הגעת החוק. 1:3 המצפן המוסרי אינו בית המשפט החיצוני; הוא הסטנדרט הפנימי הפועל בחשכה. 1:4 בנה את המצפן שלך מוקדם. בחן אותו לעיתים קרובות. הוא יסטה תחת לחץ. 1:5 מי שאתיקתו שורדת עושר, בדידות וכוח — הוא שבנה את החוק הפנימי.

פרק ב׳: יושר כיסוד

2:1 חוסר יושר הוא חוב שמצטבר. 2:2 השקר הקטן הופך לשתיקה גדולה. השתיקה הגדולה הופכת לנזק הנסתר. 2:3 אמור את האמת, גם כאשר היא עולה לך. 2:4 אל תביים מעלות שאינך מחזיק. 2:5 אל תסתיר מה שאתה חייב, מה עשית, או מה שאתה מאמין. 2:6 יושר אינו אכזריות. אמת נעימה היא עדיין אמת. 2:7 קהילה הבנויה על דיבור כן יכולה לעמוד במשבר. קהילה הבנויה על ביצוע קורסת לאור.

פרק ג׳: חמלה כתרגול

3:1 חמלה אינה רחמים. 3:2 הרחמים מסתכלים מלמעלה; החמלה עומדת לצד. 3:3 אל תתן עזרה המקטינה. 3:4 שאל תחילה: “מה אתה צריך?” לא: “הנה מה שעליך לעשות.” 3:5 החמלה מצריכה נוכחות, לא פתרונות. 3:6 בעידן של אינטראקציה מרחוק, עשה מאמץ מכוון להיות נוכח פיזית עם הסבל. 3:7 כלל הזהב אינו כלל של רגש אלא של דמיון: עצור ושכון במקומו של האחר.

פרק ד׳: סליחה וענווה

4:1 סליחה אינה שכחה; היא בחירה שלא להיות מושל על ידי הפצע. 4:2 הסליחה אינה מחייבת שהפוגע יהיה ראוי לה. 4:3 הסליחה היא קודם כל מתנה לסולח. 4:4 ענווה אינה מחיקה עצמית; היא הערכה עצמית מדויקת. 4:5 הענו יודע מה אינו יודע. הוא שואל לפני שהוא שופט. 4:6 גאווה אוכלת את המצפן. הגאה אינו יכול לקבל תיקון. 4:7 תרגל זאת: כל יום, מצא דבר אחד שהיית טועה בו. תן לו שם. התאם.